עמרם ורבקה: סיפור המעשה

"...הדוד עמרם לעומת זאת היה טיפוס אחר לגמרי. טוב ליבו היה שזור בכל סיפוריה של אמי, והסיוע הרב שהגיש לאמי בשעות הקשות כללו תמיכה כספית ומצרכים יום יומיים. פיזית הכרתי אותו לאחר שחזרנו למרוקו. עמרם היה אדם בעל ממדים ואישיות מרשימה. דמותו הענקית בפתח בית הקפה שהיה בבעלותו חקוקה בזכרוני עד היום, כשחיוך על פניו ושערותיו סרוקות לאחור כמנהג יוצאי ספרד. הוא ענד טבעת זהב מלבנית על אצבעו ושמו היה חקוק עליה וגודלה לא איפשר את קיפול האצבע. הוא נסע על אופנוע ענק מסוג הרלי דויידסון שהיה, למיטב ידיעתי היחיד במרוקו. עמרם אהב לחיות ונחשב נהנתן מאד. היתה לו חולשה לנשים יפות והוא הקיף את עצמו בהן גם כשהיה נשוי."