שושלת גוזלן (בן-עלי): סיפור המעשה

"השם בני עלי ניתן לנו בזמן כל שהוא מסיבות לא ידועות. בני המשפחה היו כוהנים שנאלצו לעזוב את הכהונה בשל נישואין לגרושה. אנשי הקהילה ביקשו לסמן ולזהות את עברם ולכן הוסיפו לגוזלן את הכינוי בן עלי, המרמז על השתייכות המשפחה למשפחת עלי הכהן (סבא של אברהם גוזלן נולד בשנת 1800 לערך).

...מוצא אבי היה מאלג'יר. שני אחים הגיעו למרוקו. אחד עזב לאחר שלא התאקלם. אשתו נפטרה משברון לב ובמותה השאירה ילד שגדל אצל הסבתא. לימים נודע הילד בשם "גוזלן היתום". עד היום נקרא פלג של המשפחה בשם "גוזלן בני היתום".
אביו (של הילד היתום) שעזב את מרוקו נסע לארץ ישראל והקים משפחה בחברון.

עוד היום קיימת בעיר העתיקה בירושלים שכונה הנקראת שכונת גוזלן. הגוזלנים הגיעו לירושלים בעקבות מאורעות חברון שבהן נרצח חלק מהמשפחה כמו שאר שכניהם היהודים.

האח השני שהוא אבי סבי נשאר במרקש שם גם נולד אבי בשנות השישים."

(מתוך ספרו של אליהו גוזלן "סוגר מעגל" משנת 2002)

" ... מה שסופר מדור לדור הוא כך: זה התחיל עוד מבית המקדש, אחד מהראשונים שירת שם. זאת אומרת שהשורש שלנו היה כהן וזה עבר הרבה דורות עד שאחד מהדורות הקרובים אלינו התאהב באישה גרושה. כמובן שלכהן אסור להתחתן עם אישה גרושה אלא עם בתולה או אלמנה, ולכן החליט לוותר על הכהונה שלו בכדי שיוכל להתחתן איתה וכך עשה. מאחר והיא יפה תואר קראו לו בלז (יפה), ומיצא יצא השם גוזלן GHOZLAN בלועזית (היום כותבים אותו אחרת GOZLAN בלי ה- H)
עם הזמן, יצאו גוזלנים רבים עם כינויים שונים. היות והכוהנים שירתו את כל כהני הגדול של בית המקדש, נשארה התוספת "בן-עלי" זהו הכינוי הראשון המסמן את משפחתנו, ממנו יצאו כינויים אחרים כמו: בליתים (בן היתום), משפחת בלכבדר (הירוק) ועוד בן עלי אחר שהוא גם גוזלן ושנקראו לו בן-עלי הסבל ממרקש, אך לנו אין כל קשר אליו. אנשי בליתים-גוזלן שאני הכרתי הם: חנניה, נסים, אסתר ונ'מה שהייתה נשואה לדוד שלי סלם והיינו קשורים הרבה לבנים שלהם עד שעזבנו לארץ.
בליתים היה קרוב מאד שלנו וזהו הסיפור: הסבא שלו וסבא שלי היו בני דודים... אבא שלהם יעקב (הכרתי אותו מוכר פילפל אדום יבש בגיל יותר מ- 90). לאבא של יעקב קראו שמעון שהגיע באיזו שהיא דרך לעיר אורן (באלג'יר), היה מאד צעיר ושם המשיך לגדול והכיר עם הזמן בחורה שהתחתן איתה. באלג'יר כולם היו דוברי צרפתית ונולד להם תינוק (יעקב). מאחר והיה קושי רב במחיה, הם החליטו לעבור למרקש (מרוקו) ולחיות עם שאר בני המשפחה שחיו ברווחה. בשלב מסוים שמעון החליט לחזור לאורן על מנת למכור את מה שהשאיר שם (הוא לא חזר מעולם). אשתו, בשל קשיים רבים בשפה (והמצב שנקלעה אליו) נפלה למשכב ונפטרה. היא עזבה את בנה התינוק יעקב שהיה בן שנה אצל סבתנו חביבה (האמא של אבא {?שהיכרתי?}). מאז, בכל פעם שיעקב נעלם ברחוב יצאה חביבה אחריו תוך שהיא שואלת בצעקות אם ראו את ה"יתום יעקב". השכנים לא קראו לו בשמו אלא לייתים (היתום). וכך נשאר לו הכינוי לייתים ולבנים שלו קראו בני-לייתים, בקיצור "בליתים גוזלן." כל הגוזלנים של חיפה הם מהשורש של בליתים." לא ידוע דבר לגבי הכינויים האחרים שיצאו ממשפחת גוזלן. כל המשפחות של הגוזלנים בטבריה הם שורשים של בני-עלי, הרי שם נקבר דודי מאיר וחלק מבניו ז"ל.

(מתוך ספרו של מוריס גוזלן "זכרונות ושורשים" משנת 2003)

ר' יעקב גוזלן – נולד 1884 ונרצח 1929

נולד בשנת תרמ"ד, בחברון, לאביו ר' רפאל, ממשפחת גזלן, שעלתה, לפני מאה וחמישים שנה, {?מאאלג'ירה?}, מושבה צרפתית, באפריקה, לארץ ישראל, ולהשתקע בחברון. ר' רפאל, חרד על דת ועל מצוותיה, חנך את בניו לתורה וליראת {?חכמה?}. יעקב למד בתלמוד-תורה ובישיבה של הספרדים בחברון. מהשנה השמונה עשרה לחייו חלק את יומו: חציו לתורה וחציו ללימודי מלאכה.
בשנת תרס"ה נשא יעקב לאשה את בת הרב ר' יצחק {?בדאב?} מירושלים. מאז עסק במקצועו, כצורף כסף וזהב. ישרותו {?הבליטה?} למופת. הערבים הרבים, שהיו באים אתו במשא ומתן, היו מרבים באגדות על נאמנותו ויושר ליבו.
ימים אחדים לפני המאורעות הציעו לר' יעקב לעזוב עם משפחתו את הבית ולמצוא מחסה באחד הכרמים {?בסביבות?} חברון.
ר' יעקב לא הסכים לכך; הוא בטח {?בחוסן?} הידידות שבינו ובין הערבים והאמין, כי לא תאונה אליו רעה. גם בעל הבית הערבי הבטיח להגן עליהם. בשבת, י"ח באב, הסתער המון ערבים גדול על בית ר' יעקב מספר הפורעים עלה על שלוש מאות, אך לא יכלו לפרוץ את שער הברזל של הבית. שכן ערבי פתח את פתח הגג, והכניס את הפורעים. בעל הבית הערבי לא קיים את הבטחתו, תקפו את ר' יעקב מכל הצדדים, בסכינים ובמקלות, והתוקפים: אנשים, שלמד אותם בקשרי מסחר, שעזרו על ידו, שאכלו מלחמו. הוא הגן על צאנו בגבורת נפש, עד שנפל חלל. בה בשעה התנפלו גם על אשתו ועל בניהם. נרצח נפש בנם משה.
האשה ובתם נפצעו קשה ונפלו מתעלפות. הרוצחים חשבו, שכל בני הבית מתו ונחפזו לבזה. האשה והבת נרפאו אחרי כן מפצעיהם.

משה גוזלן - נולד 1910 ונרצח 1929

נולד בשנת תר"ע, בחברון, לאביו ר' יעקב. למד בית הספר {?עממי?} בחברון; אחרי כן גמר בית ספר תיכוני בירושלים. ביום {?הרביעי?}, לפני המאורעות, הובטחה לו עבודה קבועה באחד המשרדים בירושלים.
ביום החמישי, בערב, מסרה לו קרובתנו לאה גוזלן את תכנה של {?שיחת?} {?חשאים?} בין שלשה מנכבדי הערבים בחברון, {?שקלסה?} {?אחינו?}. בשיחה זאת דיברו שלושת הנכבדים, {?ביניהם?} שיך {?מאלכ?} {?מארקה?}, על {?שלחיסות?} היהודים בחברון. משה מסר את הדברים לאביו {?והציע?}, לבקש מאת בעל הבית הערבי, שיסתירם בכרמו, אשר מחוץ לעיר. אך אביו לא שם לב לדבר. ביום השבת, י"ח באב, נרצח משה יחד עם אביו. הרוצחים התעללו בו. {?שסעוהו?} מפיו והרגוהו.

נרצחים ממאורעות תרפ"ט – 24.8.1929

(מאתר האינטרנט http://www.hebron.co.il/text/trptt.html)

ביהמ"ש הצבאי ברמאללה הקל בעונשו של צעיר שהשליך בקבוק תבערה, בזכות סבו שהציל חיי משפחה יהודית בפרעות חברון

(ניצול. מאיר גוזלאן, בן 85 (צילום: אם 77)

הסבא הציל יהודים – הנכד רצה להרוג בהם

טארק יאסין אלהמורי, עמד בסוף השבוע שעבר באולם בית-המשפט הצבאי ברמאללה והמתין בעצבנות לשמוע את גזר דינו. השופט הצבאי אל"מ אבי הבר, סיים זה עתה להקריא את הנימוקים לעונש, וגזר: "בית המשפט פוסק שמונה שנות מאסר על {?המחבל?} כל מתוכם שש שנות מאסר בפועל". היתה דממה.

משפחתו של טארק היתה המומה. הם לא תארו לעצמם שעל השלכת בקבוק תבערה יפסוק בית-המשפט עונש כה חמור. אחד מראשי המשפחה {?הגחן?} בראשו לעבר עורכי-הדין עבד עסלי, שהגן על הנאשם. היה זה הסימן {?לשלוף?} את קלף ההגנה האחרון בטרם {?יישלח?} טארק לכלא. "בכבוד השופט", אמר העו"ד, "{?ברשותך?} {?המסמך?} המעיד על {?עבר?} משפחת הנאשם, אשר הצילה יהודים במאורעות חברון בשנת 1929".
טארק אלעסלי לא העלה בדעתו, כי יבוא יום והוא יעמוד בפני בית-משפט ישראלי ושם תעמוד לו זכות סבו. הוא שמע מפי זקני המשפחה על מאורעות הדמים בחברון. וכן, {?במפורטל?}, על {?הלי?}קו של סבו בהצלת משפחה יהודית (והיום בגדרה זה לא באופנה להתנאות במעשים מסוג זה).

מאיר גוזלאן (85), כיום מתגורר {?בירושלים?}, הוא אחד הניצולים מטבח תרפ"ט בחברון, הפרשה {?וזכורה?} לו: "משהתחילו המאורעות בא לביתנו אחד התושבים הערביים, {?עוסמר?} {?באדר?} ועמו שייך חמורי, והבטיחו לנו כי איש לא יפגע בנו לרעה. כשבאו הפורעים לבית אמרו להם הערבים {?שספרו?} {?עלינו?}, כי בבית אין יהודים. יש פה רק נשים ואסור לכם להכנס לבית. {?הפורים?} אך תוך כמה דקות חזרו {?והחילו?} לטפס באמצעות צינור {?הגג?} לקומה השניה. השוטרים {?אז?} {?ירו?} לעברם. הם {?פחדו?} ישבו בבית {?מסתורים?} עד {?שהגיעה?} {?היחידה?} {?הסגלגלית?} של הצבא הבריטי וחילצה אותנו בשלום".

הישוב בארץ זועזע מסיפור הפרעות בחברון. תחקירים שנעשו לניצולים הצביעו, כי היו ערבים שהצילו יהודים. הרבנים של חברון, הרב הספרדי מאיר {?פרנקו?} והרב האשכנזי יעקוב סלונים, שמעו את העדויות על מעשי ההצלה של ערבים. שמות המצילים {?והניצולים?} נערכו ברשימה שהועברה לארכיון {?הצבי?} יוני בירושלים.

מספר 6 ברשימת המצילים {?היהודים?} הוא שייך מחמוד חמורי, מצילם של בני משפחת גוזלאן. נכדו של השייך חמורי מתגורר {?בכורית?}. בתחילת חודש יולי הוא הגיע לביקור בבית סבו {?בחברון?}. שם פגש צעירים שהסיתו עליו להשליך בקבוק תבערה על רכב {?ישראלי?}. לנכד טארק לא שיחק המזל. הוא ניתפס על ידי זרועות הבטחון והודה במעשה.

{?משהוגש?} המסמך החתום {?על-ידי?} הרבנים לבית-המשפט, עיין בו השופט מספר דקות ולאחר מכן אמר: "בתור שופט, קצין בצה"ל איננו יכול להתעלם {?מן?} המעשה. על כן אני מחליט להקל בעונשו של הנאשם באופן משמעותי {?ולהטיל?} עליו שלוש שנות מאסר"

■ רוני סקר

הכתבה פורסמה ב- 2.12.1985 בעיתון ידיעות אחרונות והועברה ע"י יוסף גולן (גוזלן)

" ... מה שמעניין אותי ? שמצאתי גוזלן גם בערבים בחברון !

וכך גילינו:
יוסף אחי נהיה לקבלן בנין בבית שמש, ופעם הוא הזמין פועלים ערבים מלישכת העבודה, ושלחו לו מספר פועלים ערבים מחברון.
צעיר יפה מחברון. הוא התחיל ברישום הפרטים של כל אחד והתברר כי הגיע אליו בחור ערבי,
יוסף אחי שאל אותו מה שמו והערבי ענה: יוסף גוזלן ! אחי הסתכל עליו ואמר לו: גם לי קוראים יוסף
גוזלן ! ועכשיו בוא וספר לי על משפחתך וכיצד הגעתם לשם משפחה זה.

וזה הסיפור:
זה התחיל במאורעות תרפ"ט (בשנת 1929) מועד בו בוצע טבח ביהודי חברון. במיוחד התנפלו על משפחת גוזלן שהיו העשירים של העיר חברון. המסחר שלהם היה ייצור הסוכריות הטעימות ביותר בעולם והם היו הספקים היחידים במזרח התיכון במקצוע זה. הם היו מתחתנים רק עם בני משפחתם ולכן קראו לרחוב הזה "חומת גוזלן" עד היום קיימת החומה !

בשנת 1967, כשנגמרה מלחמת ששת הימים, לקחתי את אשתי, אמי והילדים והלכנו לבקר בחברון. נכנסנו לאיזה חנות ושם פגשתי בערבי זקן בגיל קרוב ל- 100. התחלתי להתעניין במשפחת גוזלן בני-עלי ומצאתי אצלו היסטוריה שלמה על המשפחה. הערבי הזמין לנו תה והתחיל את הסיפור כי הוא עצמו גר בחומת גוזלן. הוא תיקן אותי ואמר לי שהשם הינו גזלן ולא גוזלן דבר שחיזק את אמונתי שאני בכיוון הנכון.

... אחד מהגוזלנים שנשאר שם, ברח מפני הערבים התוקפים והתחבא אצל ערביה, בזמן הזה הוא התאהב בבת שלה ואחר כך התאסלם והתחתן איתה ולמעשה זה היה השורש של הגוזלנים הערבים ויוסף גוזלן (הערבי שהגיע לעבודה בבית שמש) הוא אחד מצאצאיהם.

(מתוך ספרו של מוריס גוזלן "זכרונות ושורשים" משנת 2003)